המלחמה על הדיגיטל עברה משלב האיסוף לשלב הפירוש, ורוב המפרסמים עדיין תקועים ב-2019
"אנחנו יודעים בדיוק מי הקליק, מתי הוא קנה, וכמה זה עלה לכם". זה היה עידן ה-User-level data, והוא מת.
בעשור האחרון, תעשיית ה-AdTech מכרה לנו הבטחה שקרית לפיה "אנחנו יודעים הכל" על הצרכן.
הסתמכנו על נתונים ברמת המשתמש כדי לבנות מודלי ייחוס (Attribution) שנראו מדויקים על הנייר, אך בפועל יצרו עיוות תפיסתי עמוק שבו המפרסם מנותק מהמציאות הכלכלית של העסק שלו.
כיום, כשאנו צוללים לתוך מציאות שיווקית חדשה, המציאות השתנתה מקצה לקצה: חומות הפרטיות של אפל ופרוטוקולי ה-SKAN הפכו חלקים נרחבים מהרשת לבלתי ניתנים למעקב. הוואקום הזה אינו רק בעיה טכנית של מחלקת ה-IT; הוא איום אסטרטגי שגורם לחברות לאבד נתחי שוק משמעותיים בשל קבלת החלטות המבוססת על נתונים חלקיים או מוטים.
כדי להבין את עומק השבר, יש להסתכל על המושג "Internal Lift" שמציעות ענקיות כמו גוגל ומטא.
הפלטפורמות הללו פועלות כגנים סגורים שמודדים את עצמם, מה שיוצר ניגוד עניינים מובנה. זה מצב קלאסי של ייחוס סיבובי, שבו המערכת שמנהלת את תקציב המדיה היא גם זו שאמורה להעיד על יעילותו.
התוצאה היא אופטימיזציה המבוססת על ROAS (החזר על הוצאות פרסום) שטחי, שמתעלם מהשאלה המהותית ביותר בשיווק: האם הרכישה הזו הייתה מתרחשת גם ללא המודעה? כאשר חברה כמו Incrmntal נרכשת על ידי פלטפורמה כמו סמארטלי, היא עוברת מכלי אבחוני למנוע מרשם. עם זאת, המעבר הזה טומן בחובו סיכון משמעותי לאובדן המעמד כצד שלישי ניטרלי, שכן המערכת כעת מודדת את אותה מדיה שהיא עצמה מנהלת.
כאן נכנס לתמונה המושג "Scientific Truth" (אמת מדעית). המעבר למודלים של Causal AI (בינה מלאכותית סיבתית) הוא לא עוד שדרוג טכנולוגי, אלא שינוי פרדיגמה מוחלט באופן שבו ארגונים תופסים צמיחה. בניגוד למודלי ייחוס רגילים שבודקים קורלציה, כלומר, מי ראה מודעה ואז קנה, מודל סיבתי בודק גרימה. הוא מבודד את הרעש האורגני ומזהה את הערך המוסף האמיתי של כל דולר שמושקע במדיה.
ללא האימות הסיבתי הבלתי מוטה הזה, מפרסמים מוצאים את עצמם מעניקים קרדיט מוגזם לערוצים בתשלום על חשבון תנועה שהייתה מגיעה ממילא. המכניקה הזאת יוצרת מעגל קסמים שבו תקציבים מופנים לערוצים שנראים יעילים בדו"חות, אך בפועל אינם מייצרים אימפקט עסקי ממשי.
המחיר של התעלמות מהאמת המדעית הזו הוא כבד, כמותי וניתן למדידה דולרית.
ניתוח הפסד של הזדמנויות מראה שמפרסמים שלא מאמצים מודלים סיבתיים חווים בזבוז של 15% עד 30% מתקציבי הריטרגטינג שלהם.
זה תקציב שנשרף על לקוחות שכבר נמצאים בתחתית המשפך והיו ממירים בכל מקרה.
מעבר לכך, חברות שנצמדות לשיטות המדידה הישנות מסכנות כ-22% מנתח השוק שלהן, מפני שהן לא מסוגלות להגיב בזמן אמת לשינויים בהתנהגות הצרכנים בעולם שבו המעקב האישי נעלם. חוסר היכולת להבחין בין צמיחה אמיתית לבין קניית קרדיט, מוביל לשחיקה ברווחיות ולפגיעה ארוכת טווח במותג, שמתרגל להסתמך על סובסידיות פרסומיות מיותרות.
כדי להעמיק בפתרון, עלינו לבחון את ה-Nexus Edge (היתרון המקשר).
זהו היתרון הלא הוגן שמאפשר לחברה להפוך מכלי פסיבי שמדווח על העבר, למנוע אסטרטגי שמכתיב את העתיד.
היכולת לבצע בזמן אמת אופטימיזציה שמבוססת על אינקרמנטליות ולא רק על ROAS, מאפשרת הקצאת תקציב אוטומטית וחכמה יותר בין ערוצים שונים.
היתרון הזה בא לידי ביטוי ביכולת לבצע מידול על פני ה-Web הבלתי ניתן למעקב (Modeling across the 'untrackable' web), מה שמעניק עליונות על פני פתרונות שמוגבלים למערכת הפעלה אחת או לסוג מסוים של נתונים. זה הכח המניע מאחורי שותפויות צמיחה חדשות, למשל הכניסה לתחום ה-CTV (טלוויזיה מחוברת) דרך פלטפורמות כמו Roku, שם שיטות המדידה המסורתיות מבוססות קליקים פשוט לא קיימות.
האתגר הגדול ביותר שעומד בפני מנהלי שיווק כיום הוא המעבר לסטנדרטיזציה של נתוני AI סיבתיים. המטרה היא להאיץ את תהליך האונבורדינג ולאפשר לארגון לקבל החלטות מבוססות דאטה תוך ימים ולא חודשים. מדובר בשינוי מבני: במקום להתווכח על "איזה מודל ייחוס נכון", הארגון מתאחד סביב פרוטוקול של אימות סיבתי חוצה-פלטפורמות.
זה הכלי המרכזי לחיסול הייחוס הסיבובי שמכלה את תקציבי השיווק.
המנצחים בשוק ה-AdTech של השנים הקרובות יהיו אלה שיבינו שהנתונים הגולמיים הם כבר לא הנכס היקר ביותר, אלא היכולת המדעית להוכיח מה הערך שהם באמת מחוללים לשורה התחתונה.
מוכנים לקבל מלא פגישות ליומן?
תגובות